מתי נכון להפסיק לקחת מוצץ

התפתחות התינוק, שהופך לפעוט ולילד, מזמנת איתה גם זמן לפרידות.המוצץ ממלא במשך חודשים ארוכים בנאמנות תפקיד חשוב עבור התינוק שמתרגל לעולם החדש שאחרי השהייה ברחם אימו. הוא מעודד את רפלקס היניקה שעוזר לתינוק באכילה, משמש כמרגיע מיידי בהרבה סיטואציות ואף מפחית סיכויים למוות בעריסה.

ואז התינוק גדל ומתפתח, לומד את העולם ומפתח את חושיו. הוא כבר עצמאי, אוכל לבד מוצקים, וכבר מזמן גם לא זקוק לתרגול שרירים באזור הלסת. העצמאות ניכרת בתפיסה והבנה, התינוק מפנים טקסים והרגלים, ואף לומד יותר ויותר לווסת רגשות ולהרגיע את עצמו באמצעות כלים מתקדמים יותר שהוא לומד. המוצץ עדיין ממלא תפקיד, אבל לא באופן בלעדי כמו בעבר. וזה הזמן לומר לו שלום, ולהמשיך להתפתח גם בלי עזרתו החיצונית.
בנוסף, שימוש ממושך של למעלה משנתיים במוצץ עלול ליצור נזקים לטווח ארוך בצמיחת השיניים ולבעיות אחרות בחלל הפה. ולכן זה הזמן לומר יפה “שלום”.
במרבית המקרים הפעוט שגדל לא יעשה בעצמו את ה”קאט”. וכאן מגיע תפקידנו, ההורים, לסייע לו להיפרד מידידו הקרוב. מדובר בתהליך גמילה, ולכן אינו פשוט, אך עם זאת הוא אפשרי ויכול לעבור במהירות.

לרוב רצוי לגמול בהדרגה. בתחילה הרחיקו מהילד את המוצץ בשעות היום והעירות. הוא זקוק למשהו מרגיע ומנחם? סייעו לו בכך מבלי שיזדקק למוצץ. אפשרו לו להמשיך להצטייד במוצץ במיטתו בלילה לקראת השינה. אחרי תקופה שהתינוק התרגל להיות ללא מוצץ ביום, הרגילו אותו גם להיפרד ממוצץ הלילה, בהדרגה.
גם אם הילד מביע קשיים, הוא כבר מספיק גדול על מנת לנהל שיח מותאם לגילו, למלא את צרכיו הרגשיים, אך להסביר שכבר הגיעה העת להיפרד מהמוצץ.

דבר שיכול לעזור מאוד לפרידה זה לציין אותה בדרך סמלית. ניתן לערוך טקסי פרידה שונים שמותאמים לילד ולאופיו. למשל, פיית מוצצים יכולה להעניק לו מתנה על שנגמל, או בובה שהוא אוהב יכולה “לדבר” איתו ולהגיד לו שהוא כבר ילד גדול ולעודד אותו. כל אמצעי יצירתי וידידותי בא בחשבון.
העזרה לגמילת הילדים ממוצץ מגיעה אפילו “מלמעלה”. במרבית הישובים בישראל קיים עץ מוצצים. הילד מגיע לעץ עם הוריו, נפרד מהמוצץ ומשאיר אותו ללבלב על העץ יחד עם שאר המוצצים של הילדים הגדולים והבוגרים האחרים.

עם הגמילה מהמוצץ עוד שלב בהתפתחותו של הפעוט עבר. וכמו שהתרגל לקחת מוצץ כשנולד, כעת הוא לומד לחיות ולהמשיך להתפתח בגדול גם בלעדיו.